הומיאופתיה קלאסית

ההומיאופתיה היא שיטת ריפוי שהתגלתה במאה ה17 ע"י סמואל האנמן (1755-1843), רופא גרמני אשר מאס ברפואה הקונבנציונאלית ועזב אותה בתקווה למצוא ריפוי אמיתי לחולי. את תורתו כתב ב"אורגנון של הרפואה" (1810) וב"מחלות הכרוניות" (1829).

ההומיאופתיה מבוססת על חוקי טבע שאינם משתנים, אמיתותם הייתה נכונה לפני 300 שנה כמו שהיא נכונה היום. חוק הטבע הראשון עליו מבוססת ההומיאופתיה הוא חוק הדומים שפועל ע"פ עקרון:" דומה בדומה ירפא." - האנמן כאמור עזב את עבודתו כרופא והחל להתפרנס מתרגום כתבים כיוון שידע 11 שפות. במהלך תרגומיו נתקל בתיאור סימני הרעלה בילדים שאכלו בטעות את הצמח כינין (צמח ששימש בזמנו כתרופה לטיפול במחלת המלריה). האנמן נדהם לגלות שסימני ההרעלה בילדים שנטלו את הכינין בטעות, היו דומים ביותר לסימפטומים של אנשים חולים במחלת המלריה! גילוי זה גרם לו לתהות האם יכול להיות שכינין, המרפא את מחלת המלריה, יכול לגרום לאנשים בריאים לפתח סימפטומים הדומים למחלת המלריה?
האנמן העמיק בחקר הגילוי המוזר הזה, וערך ניסויים חוזרים ונשנים על עצמו ועל אנשים בריאים אחרים. בניסויים אלה, נטלו הבריאים כינין, ופיתחו שוב ושוב סימפטומים של מחלת המלריה. האנמן הוכיח את אמיתות העיקרון הזה ואת החוקיות עליה הוא מעיד, לגבי מגוון רב של חומרים, קרא אותו בשם "הדומה בדומה ירפא"- ועל בסיסו עובדים הומיאופתים עד היום ממש. את ניסיונותיו ערך האנמן על עצמו, על בני משפחתו ועל קרובים לו, כולם אנשים בריאים, ותיעד בפרוטרוט את הסימפטומים שהתגלו אצל הנבדקים בכל המישורים: הפיזי, הנפשי והמנטאלי. לבסוף ערך את הכל ויצר מעין אינדקס עב כרס המכיל את כל הסימפטומים בכל שלושת המישורים, שהתגלו אצל אדם בריא אשר נטל חומר מסוים. חוק הדומים קובע שאדם חולה, אשר ידווח על סימפטומים דומים, יוכל להירפא ע"י אותו חומר בדיוק שיצר אותם באדם הבריא.